סטן

סְטַן, שְׂטַןI ch. sam(סטן, שׂto be hostile to; to hinder, accuse). Targ. Y. Num. 22:22 למִשְׂטַן (O. לשָׂטָן; ed. Berl. לסָטָן). Ib. 32 למִישְׂטַן (O. ed. Vien. למִסְטַן; ed. Berl. לסָטָן). Targ. Ps. 38:21 סָטְנַן Levita (ed. Af.). Ib. 109:4 סְטַנוּ (Ms. שַׂטְנוּ); a. e. Af. אַסְטֵיןּ 1) same. Ib. 38:21, v. supra. 2) (denom. of סָטָן) to mislead. Yoma 20a לית ליה רשותא לאַסְטוּנֵי (not לאיס׳) has no permission to seduce to sin.